חוויות איאואסקה

בהתחלה שתיתי את המשקה עם זרים, לבוש בחיתולים למבוגרים ועם כיסוי עיניים, בדירה קטנה ומשמימה שמשקיפה אל האיסט ריבר. מוזיקת ניו אייג' שבטית התנגנה בטייפ שהיה מונח על השולחן. בהתחלה, כמו בורוז, ראיתי מראות של זוהמה אפרורית - גופות שרועות בביביה של שכונת עוני אנרכית, וחזירים נוגסים בהן. היה לי חיזיון רגעי של גפנים בוהקות בצבע ירוק-ברקת מתנופפות אל מול מפל כחול. אחרי כן, זמן ארוך מאוד, לא קרה דבר. הקשבתי לאנחות ולצווחות של האישה שישבה מולי. היא לא הפסיקה להקיא במשך שעות. המדריכים ניסו לעזור לה, אך לשווא.

האינדיאנים סוגדים לאיאהואסקה בשל כוחות הריפוי של הצמח. הקאת טפילים ורעלים היא חלק מתהליך הריפוי. חשתי כאילו ישות זרה מטיילת בתוכי, בוחנת את אברי, את העצבים שלי ואת התהליכים התאיים שלי, ומחוללת שינויים מעודנים. כאילו אני מחשב והאיאהואסקה היא תוכנה שסורקת אותי ועושה תיקונים. כשסיימה את עבודתה, הקאתי; ההקאה היתה כמו הצפצוף שבסוף התכנית,מחשבותי נדדו.

צפיתי בסצנה שהתרחשה בתודעתי. חלקיקים, כמו רשפי אור קטנים, התכנסו לכדי עננים, שהיו תלויים ממעל. כשנוצרו, עבר לפתע מוקד תשומת הלב שלי לנושא אחר. הבנתי שאני צופה בדגם של חשיבה, בתהליכים הנוירוכימיים שבהם התת מודע שלי מייצר מחשבות. העננים האלה היו ריכוזים סינפטיים, רשתות עצביות. בזה אחר זה הם צפו אל פני השטח של המודעות שלי. כשהמידע הגיע לצפיפות מספקת, הוצגה לפני ה"אני" שלי תפיסה חדשה.

מראות התקבצו בראשי - קלושים, מקוטעים, מהבהבים. נכנסתי ליערות סבוכים, טסתי דרך ישימון החלל החיצון. תמונות נוצרו והתפרקו במהירות גבוהה. מנדלות גיאומטריות הופיעו ונעלמו. ראיתי צורות מתעקמות שהחלו להידמות לצינורות או לזרועות תמנון. פתאום נראה היה שאני על ספינת חלל. היצורים שהטיסו את הספינה טלטלו את איבריהם הדקיקים והארוכים לעומתי בברכה. הם נראו כמו צמחים, ונענעו את גבעוליהם ואת תפרחותיהם כדי להראות לי את הקומדיה של עולמם האחר.

הסרתי את כיסוי העיניים שלי והבטתי סביבי. החדר נצץ ורעד מרוב גלי אור. הרגשתי כאילו אני בתוך חומר נוזלי, הזרמים השוטפים הבלתי נראים של חלומותי. נראה היה שההזיות מתרחשות בחלל הנפשי שבין רצייה לשחרור. אם ניסיתי לאלץ את החזיונות, הם התנדפו. אם לא עשיתי איתם דבר, גם אז הם נעלמו. תפיסתם, כך הבנתי, היתה כרוכה במיומנות מיוחדת, במאמץ פנימי שדורש שימוש במעין ראייה חזיונית שמנותקת מהראייה הנורמלית.

(לקוח מתוך הספר – 'לפתוח את הראש' – דניאל פינצ'בק עיתונאי ניו-יורקי בחן את ההיסטוריה התרבותית של החומרים הפסיכודליים תוך תיאור המקרה הפסיכדלי הפרטי של עצמו).

ניווט

• בחזרה ל-איאואסקה