פיוטה - Lophophora williamsii

מתוך IsraHerb
קפיצה אל:ניווט, חיפוש
Peyote Cactus.jpg
פיוטה
שם לועזי
Lophophora williamsii
שמות נרדפות
Peyote cactus
אחר
חוקי בארץ? כן
פיוטה גדל בטבע

לופופורה ווילאמסי זה קקטוס קטן ועגול. הוא מקומי לדרום מערב טקסס ומרכז מקסיקו, צומח בעיקר במדבר צ'יוואווה ובמחוזות טאמאוליפאס וסאן לואיס פוטוסי בשטחי בתה, במיוחד היכן שיש אבן גיר.

הוא ידוע כמכיל אלקלואידים הפועלים על מערכת העצבים המרכזית, במיוחד מסקלין. בכל העולם יש המשתמשים בו כאנתאוגן, ערך מוסף להתעלות רוחנית, מדיטציה, פסיכונאוטיקה(חקר תודעה) וטיפול פסיכדלי. לפיוטה יש היסטוריה ארוכה של שימוש טקסי ורפואי בקרב ילידי אמריקה. הוא פורח ממרץ עד מאי, לעיתים גם עד ספטמבר. הפרח ורוד עם יכולת האבקה עצמית.

תיאור

פיוטה מתורבת בפריחה

הקקטוס פורח באופן אקראי ומפיק פרי ורוד קטן ואכיל. הזרעים קטנים ושחורים, זקוקים לתנאי חום ולחות על מנת לנבוט. פיוטה מכיל מגוון רחב של אלקלואידים מקבוצת פנתילאמין, שהעיקרי בהם הוא מסקלין. תכולת המסקלין של לופופורה וויליאמסי היא בערך 0.4% טרי(לא מיובש) ו3-6% מיובש. הפיוטה גדל מאד לאט. צמחים מתורבתים גדלים מהר במידה ניכרת, לפעמים לוקחות להם פחות משלוש שנים לגדול משתיל לקקטוס בוגר שפורח. צמיחה מהירה יותר משיגים על ידי הרכבת פיוטה על כנה סאן פדרו מושרש.

חלקו העליון של הקקטוס הצומח מעל הקרקע הניקרא גם הכתר, מורכב מכפתורים דמויי דיסק. הם נחתכים ממעל השורשים ולפעמים מיובשים. כשמתבצע ליקוט כהלכה קצהו העליון של השורש יתייבל והשורש לא ירקב. כשמלקטים בצורה לא נכונה וחותכים את השורש, כל הצמח ימות. בימים אלה פיוטה צומח טבעית בדרום טקסס, אבל ליקוט יתר גרם למדינה להציב את הצמח ברשימת הצמחים שבסכנת הכחדה. הכפתורים לרוב נלעסים או מורתחים במים להפקת חליטה פסיכואקטיבית. פיוטה מר בצורה קיצונית ורוב המשתמשים חווים בחילה לפני שההשפעה הפסיכואקטיבית מתחילה.

בית הגידול ותפוצתו

בית הגידול הבעי של ל.וויליאמסי בחלקה הדרומי של צפון אמריקה, נפוץ בעיקר במקסיקו. בארה"ב הוא צומח בדרום טקסס. במקסיקו הוא צומח במחוזות צ'יוואווה, קואהאוילה, נואבו לאון, וטאמאוליפאס צפונית לסאן לואיס פוטוסי וזאקאטקאס. הוא נמצא בעיקר ברום של 100 עד 1500 מטרים ולעיתים נדירות גם עד 1900 מטרים במדבר צ'יוואווה, אבל הוא גם נוכח באקלים המתון יותר של מחוז טאמאוליפאס. בית גידולו בעיקר בבתה המדברית, במיוחד בתה קוצנית בטאמאוליפאס. הוא מצוי יותר ליד גבעות אבן גיר.

שימושים

לופופורה וויליאמסי מיובשים, ("כפתורי פיוטה")

מנה יעילה של מסקלין מכילה 200-500 מ"ג, השווה בערך ל5 ג' פיוטה יבש. ההשפעה נמשכת כ10 עד 12 שעות. בשילוב של סט וסטינג מתאימים פיוטה מדווח כמעורר מצבי התבוננות פנימית עמוקה ותובנות על נוכחות רוחנית ועל-טבעית. לפעמים תחושות אלה מלוות ברשמים חזותיים ושמיעתיים עשירים(סינסתזיה).

בנוסף לשימוש פסיכואקטיבי, ילידי אמריקה השתמשו בצמח גם בשביל יכולות הריפוי שלו. לטיפול במיני מכאובים ככאב שיניים, כאבים בלידה, קדחת, כאבים בחזה, מחלות עור, שיגרון, סכרת, הצטננות ועיוורון. בספר התרופות בארה"ב נמצא הפיוטה תחת הערך Anhalonium, וכתוב כי ניתן להשתמש בו למגוון מחלות עצבים, היסטריה ואסטמה. מיון פעילויות נגד חיידקים של תמציות פיוטה במגוון ממסים הראה בלימה חיובית של חיידקים. החומר האנטיביוטי העיקרי בודד מתמצית אתנול של הצמח הוא קריסטלי ומסיס במים, ניתן לו השם peyocactin(פיוקקין).

באותו המחקר השתמשו בעכברים כמבדק רעלנות והתגוננות של בעלי חיים על מנת לקבוע את מידת הבלימה של פיוקקטין מפני דלקות של החיידק Staphylococcus aureus(סטפליוקוקוס אאוראוס) הלרוב קטלניות. בכל מקרה העכברים שניתנו להם מנות של תמצית פיוקקטין ניצלו, בעוד אלה שבקבוצת הביקורת מתו תוך 60 שעות לאחר ההדבקה. פיוקקטין הוכח כיעיל נגד 18 סוגים של סטפילוקוקוס אאוראוס העמידים בפני פניצילין, מספר חיידיקים אחרים ופטריות.

ניתן להשתמש גם בבשר הקקטוס לשימוש חיצוני לעידוד הפקת חלב.

שימוש לאורך טווח

המבנה הכימי של מסקלין החומר הפעיל העיקרי שבפיוטה

מאמר מ2005 שפורסם במחקר שערך דר. ג'ון הלפרן בפסיכאטריה ביולוגית על שימושים בפיוטה. הוא מצא כי משתמשי פיוטה השיגו תוצאות טובות יותר באופן משמעותי מלא משתמשים ב"הרגשה חיובית כללית" ו"בריאות פסיכולוגית" באמצעות מדד ראנד לבריאות הנפש(RMHT), כלי מקובל באמצעותו מאבחנים בעיות פסיכולוגיות וקובעים בריאות נפש כללית. מנגד, משתמשים באלכוהול השיגו תוצאות נמוכות משמעותית מאשר קבוצת המחקר(לא משתמשים) בכל המדדים של RMHT.

היסטוריה

ידוע כי נעשה שימוש בפיוטה מאמצע התקופה הארכאית באמריקות(4000 לפנה"ס לערך) בידי אנשי תרבות אושרה בדרום מערב. ב2005 חוקרים השתמשו בתיארוך פחמן 14 וניתוח מבנה אלקלואידים כדי ללמוד שני כפתורי פיוטה מאובנים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות באתר הנקרא שומלה, מערה מספר 5 על נהר הריו גראנדה שבטקסס. התוצאות תיארכו את הממצאים משנת 3780 ו3660 לפנה"ס. ממיצוי האלקלואידים היו 2% אלקלואידים פעילים מתוכם מסקלין בשני הממצאים. זה מראה כי ילידי צפון אמריקה כנראה משתמשים בפיוטה עוד מלפני חמשת אלפים וחצי שנים. ממצאים ממערת קבורה במערב מרכז קואהאוילה שבמקסיקו עברו ניתוח דומה ותוארכו לשנים 810 ו 1070 לסה"נ.

מהזמן המתועד הקדום ביותר שימש הפיוטה את הילידים, אלה הם בני ההויוצ'ול(Huichol) שבצפון מקסיקו וגם מגוון של שבטים ילידיים, מקומיים או נוודים שהגיעו למישורים הדרומיים של מדינות אוקלהומה וטקסס. השימוש בו תועד גם בקרב קבוצות שבטים את'בסקים מדרום מערב צפון אמריקה(Southwestern Athabaskan-language). הטונקאווה, המסקלרו וליפאן אפאצ'י היו המקור או העוסקים הראשונים בדת הפיוטה במחוזות צפונית למקסיקו של היום. הם גם היוו הקבוצה הראשונית שהכירו את הפיוטה למהגרים הראשונים שהגיעו ליבשת, כמו הקומנצ'ה וקיוווה מהמישורים הצפוניים. ראיות מתועדות לטקסים דתיים וריפוי מראות שימוש בפיוטה לאורך יותר מ2000 שנים.

במאה ה19, בחסות הקבוצה שמאוחר יותר נקראה "כנסיית ילידי אמריקה", האינדיאנים במחוזות נרחבים יותר בצפון החלו להשתמש בפיוטה בטקסים דתיים כחלק מהתעוררות רוחנית. החברים בכנסייה מתייחסים לפיוטה כ"תרופה הקדושה" ומשתמשים בה כנגד מפגעים רוחניים, פיזיים וחברתיים. מודאגים באשר השפעותיו הפסיכואקטיביות של הצמח, בין השנים 1880 ל1930 ניסו רשויות ארה"ב להטיל חרם על דתות ילידי אמריקה שעשו שימוש בפיוטה, כולל "ריקוד הרוחות". כיום כנסיית ילידי אמריקה היא אחת מתוך כמה קבוצות דתיות העושות שימוש בפיוטה כחלק מתרגול דתי.

פיוטה והדת שעושה בו שימוש הם דיירים די חדשים בקרב שבט הנבאחו בדרום מערב ארה"ב, והשימוש מתוארך לתחילת המאה ה20. אמונות מסורתיות של הנבאחו או מנהגים דתיים לא הזכירו כל שימוש בפיוטה לפני ההכרה בידי שבט היוטה השכן. אומת הנבאחו מכילה כיום את המספר הרב ביותר של חברי כנסיית ילידי אמריקה. כמה מעריכים כי 20% ואף יותר מאוכלוסיית הנבאחו הם משתמשים.

דר. ג'ון ראליי בריגס (1851-1907) היה הראשון למשוך עניין מדעי בפיוטה בפני עולם המדע המערבי. ארתור הפטר ערך ניסויים על עצמו בהשפעתו ב1897. בדומה, חלוץ האתנוגרפיה הנורווגי, קרל סופוס לומהולץ חקר וכתב אודות השימוש בפיוטה בידי האינדיאנים במקסיקו. לומהולץ גם דיווח כי בזמן מלחמת האזרחים האמריקאית, פלוגות טקסס ריינג'רס שנפלו בשבי כוחות האיחוד מהצפון השרו כפתורי פיוטה במים ונהיו "שיכורים מהנוזל". תיאורו משנת 1902 הוא כנראה התיעוד הראשון של שימוש בפיוטה שלא בידי ילידי אמריקה.

שנות השבעים ראו לאור את כתביו של קרלוס קסטנדה שהחייה את העניין בשימוש בפיוטה כסם פסיכואקטיבי. בכתבים אלו שכיום לרוב מעריכים כי כולם או בבסיסם בדיוניים, דון חואן מאתוס, כאמור מורהו של קסטנדה בדרכי השימוש בפיוטה שלכאורה נקרא "מסקליטו" שהוא ישות שחשים בה אלה הצורכים פיוטה על מנת להגיע לתובנה איך לחיות את חייהם טוב. דבר זה יכול להיות אפשרי רק במידה ומסקליטו "קיבל" את המשתמש. בעבודות מאוחרות יותר קסטנדה הצהיר כי השימוש בחומרים פסיכוטרופיים לא היה הכרחי להשגת מודעות גבוהה, למרות זאת הוא דיווח כי מורו יעץ שהשימוש יעיל בשחרור השכל לאנשים.

חוקיות

ארה"ב

על פי חוקת השלטון המרכזי בארה"ב (ובחוקי הרבה מחוזות) חל איסור על קטיף, החזקה, צריכה וגידול פיוטה כחלק מ"חופש הדת והפולחן" (לפי החוקה של השלטון הפדראלי, "ילידים מקיימים מסורת דתית של טקסים של צריכת פיוטה", השימוש מותר אך ורק לילידים, חוץ ממספר מחוזות בהם יש חופש פולחן דתי ללא הבדל דת גזע ומין). שלטונות מחוזיים בארה"ב פטרו חוקים מסויימים בתגובה להחלטת בית המשפט העליון על איסור השימוש בפיוטה שלא כחלק מששימוש טקסי או דתי, הם נימקו זאת בכך שלא נגרם נזק לשימוש החופשי על פסיקת התיקון הראשון לחוקה. פיוטה רשום כחומר מבוקר במדרג 1 (Schedule I) בידי היחידה ללוחמה בסמים.

למרות שהרבה מחוזות בארה"ב מאפשרים שימוש טקסי או דתי בפיוטה, שימוש דתי או רפואי שלא בחסות כנסיית הילידים האמריקאית היווה לעיתים תכופות מטרה בידי גורמי אכיפת החוק. מי שאינם ילידים שניסו להקים מרכזים רוחניים המבוססים על צריכת טקסית או רפואית של פיוטה, כמו "קרן הפיוטה" שבאריזונה, מצאו עצמם נרדפים. אלה שדם ילידי זורם בעורקיהם מורשים לצרוך ולגדל פיוטה בכל 50 המחוזות בעוד צריכה בידי מי שאינם ילידים מורשית רק בחמש מחוזות: אריזונה, ניו מקסיקו, קולורדו, נבאדה ואורגון. ילידי אמריקה מורשים לענות "לא" לשאלה "האם צרכתם סמים לא חוקיים?" בטפסי קבלה לכוחות הביטחון, מתוך כבוד לפיוטה.

קנדה

מסקלין רשום כחומר מבוקר במדרג 3 (Schedule III) תחת פקודת הסמים והחומרים הקנדית, אבל הפיוטה פטור במפורש.

בינלאומית

שתיל קקטוס פיוטה שגדל בערך שנה

מסמך מספר 32 מתוך האמנה לחומרים פסיכוטרופיים מאפשר לשלטונות לפטור שימוש מסורתי מסוים בפיוטה מאיסור:

"מדינה שבשטחה ישנם צמחים הגדלים בר ומכילים חומרים פסיכוטרופיים שרשומים במדרג 1 ויש בהם שימוש מסורתי בידי מספר קבוצות לטקסים בדתם, יכולים בזמן חתימת מסמך זה להגיש בקשה לפטור אותם מהאיסור בנוגע לצמחים אלה, מתוך כבוד למלאי של מסמך 7, חוץ מסחר בינלאומי."

אבל, פטור זה יכול להתקבל רק אם קקטוס הפיוטה היה מצורף במפורש למדרגים של האמנה הפסיכוטרופית. כיום האמנה מתייחסת רק לכימיקלים. פיוטה וצמחים פסיכדליים אחרים לא רשומים ולא מוסדרים על פי האמנה. ראו http://en.wikipedia.org/wiki/Convention_on_Psychotropic_Substances#Psychedelic_plants_and_fungi.

בתרבות

הרבה סופרים, בעיקר אלו מדור הביט, כתבו על התנסיותיהם או שהושפעו מהפיוטה בכתיבתם. שירתו "יללה" של אלן גינצברג הושראה בחלקה מהשימוש שעשה בפיוטה ב17 לאוקטובר, 1954 בדירתו ברחוב פיין 755 שבסאן פרנסיסקו, היה לו חיזיון של בנייני מלון סר פרנסיס דרייק ואמנויות הרפואה נהפכים לאל הפניקי מולוך. מייקל מקלור כתב את "שירת הפיוטה" הגדולה אחר התנסויות בפיוטה וסמים פסיכדליים נוספים.

הסופר אלדוס הקסלי הוציא לאור את "שערי התפיסה" ב1953 שמתאר את נסיונותיו עם מסקלין. (כותרתו של הרומן של הקסלי היא רמיזה לסר וויליאם בלייק. ידוע כי בלייק חווה חזיונות קוליים וראייתיים הקשורים למצבי הירדמות ויקיצה, המשותפים לשימוש במסקלין, והחזיונות אותם חווה הועתקו אחר כך לציוריו. ישנו דמיון כימי מסוים בין הקבוצה הקרבוקסילית בכמה חומרים מרגיעים להם שייך גם הTHC וכמה חומרים הזייתיים הפועלים על מערכת העצבים המרכזית כמו מסקלין, שנקשרים לקולטנים נפשיים-תגובתיים במערכת הלימבית.) ידוע כי ג'ים מוריסון, סולן להקת הדלתות התנסה בפיוטה וקיבל השראה לשם הלהקה מהרומן של הקסלי. בסרט "הדלתות", ג'ים מוריסון והלהקה הולכים ל"עמק המוות" כדי לעבור חוויה רוחנית עם פיוטה.

קן קסי, מספר שבעודו עובד כשומר לילה במחלקה פסיכיאטרית כך קיבל את השראתחו לכתוב את הרומן "קן הקוקיה": "'פיוטה...עורר השראה בעורך הראשי שלי, כי זה היה לאחר שדחסתי בגרוני שמונה קקטוסים קטנים שכתבתי את שלושת העמודים הראשונים.' (ציטוט מהקדמתו של ג'ון קלארק פראט לספר "קן הקוקיה", ספריית הויקינג קריטיקל, עורך ג'ון קלארק פראט, מהדורה מורחבת, 1996)." דוגמה נוספת לקוחה מהרומן האוטוביוגרפי למחצה "מוזר" של וויליאם ס. בורואוז. הגיבור הראשי ומאהבתו שלא זוכה לגמול מתכוננים לחיפוש אחר יאהה(איאואסקה, סם פסיכדלי נוסף) אי שם בג'ונגל האמזונאס, המעודדים את הגיבור לשחזר את מאמציו הייחודיים עם חווית הפיוטה. ובכל זאת, התייחסותו הראשונה לחווית הפיוטה נמצאת בספרו מעורר ההשראה "ג'אנקי", שבסוף הרומן הגיבור-המספר מתאר בפרטים את החוויה של צריכת הצמח בכמה מקומות שונים במקסיקו סיטי. כמו כן, סמל האגרוף של גונזו המיוחס להאנטר ס. ת'ומפסון דומה לצמח וייתכן כי ישנו מסר חבוי המעודד את השימוש בו. האנטר ס. ת'ומפסון גם היה נוטה לשחזר את חוויותיו עם מסקלין, התבתאויותיו בולטות ביותר ביצירתו "פחד ותיעוב בלאס וגאס".

דימויו של צמח הפיוטה מצא ביטוי גם באמצעים אחרים. שירם של האיגלז, "הפלג מריר", מכיל את השורה: "הו פיוטה, היא מנסה להראות לי, את יודעת שאין סיבה לבכות, בפלג המריר." בסרט "זולנדר", הנזל, הדוגמן ההיפי, הנזל מספר על התנסותו הפסיכדלית עם פיוטה, נפילתו מהר הוזוב וכשהבין מאוחר יותר שמעולם לא היה במקום הזה. בסרט "אקדוחנים צעירים" בעוד חבורת פורעי החוק שמונהגת בידי בילי הנער מסתתרת מרודפיהם הם צורכים משקה פיוטה שהכין שותפם המקסיקני. אחר כך הם צועדים דרך כפר אינדיאני עוין תחת ההשפעה. כל האינדיאנים מסתכלים עליהם בבלבול ובילי שואל "היי צ'אבז, איך זה שהם לא מחסלים אותנו?" וסטיב המלוכלך עונה, "כי אנחנו בעולם הרוחות...,הם לא יכולים לראותנו." פיוטה גם נצרך בידי ביוויס בסרט "ביוויס ובאטהד עושים את אמריקה", ביוויס חווה "טריפ" לצלילי רוב זומבי. הוא גם מוזכר ב"משפחת סימפסון", פרק 10 בעונה 6 הקרוי "דואוו ברוח". לאחר שהומר נתקל ב"ירקות הפרטיים" של ההיפים הוא סועד אותם כאוות נפש ונכנס להזיות קשות. כשמפקד המשטרה וויגאם מבצע פשיטה הוא מצביע על אחד הבקבוקים שרשום עליו "מיץ ירקות" ואומר "אלוהים אדירים, יש פה רק גזר ופיוטה".