קקטוס ארבע הרוחות

טריכוצראוס פאחאנוי, סאן פדרו

(המאמר תורגם מתוך הספר "Plants of the Gods", כל הזכויות שמורות לאלברט הופמן וריצ'רד אוואנס ז"ל.
אין לשנות את המאמר- הדבר יהווה פגיעה בזכויות היוצרים. - Pachanoid)

שוק המכשפות בבוליביה

"לסאן פדרו מקום מיוחד ב curanderismo [רפואה בשפת האנדים]: סאן פדרו נמצא באחדות עם רוחות של חיות, ישויות מיסטיות עוצמתיות, וכוחות מטאפיזיים..." קקטוס הסן פדרו או בשמו המדעי Trichocereus pachanoi, מייצג ללא ספק אחד מצמחי המרפא העתיקים ביותר בדרום אמריקה. התיעוד הארכיאולוגי המוקדם ביותר, תגליף אבן "צ'אבין"(תרבות אנדית עתיקה) במקדש בצפון פרו, משנת 1300 לפנה"ס. אריגי צ'אבין מאותה תקופה מתארים תמונות של הקקטוס עם יגואר וציפורים דמויות יונקי-דבש. כדים פרואנים מהשנים 1000-700 לפנה"ס מתארים את הצמח עם איילים ובאחרים כמה מאות שנים לאחר מכן רואים את הקקטוס עם יגואר וצורות ייחודיות של מעגלים המדמים חזיונות בהשראת הצמח. בחוף הצפוני של פרו נמצאו כדים גדולים עם תאורים של סן פדרו מתרבות ה"נאסקה" המתוארכים לשנים 500-100 לפנה"ס.

בקקטוס היה שימוש נרחב בפרו כשהספרדים הגיעו. מעדויותיהם של הנוצרים הראשונים שהגיעו ליבשת: "השמאנים שותים משקה לו הם קוראים לו אצ'ומה, משקה שהם מכינים מהמיץ של קקטוס עבה וחלק... בגלל שהוא מאד חזק, אחרי שהם שותים אותו הם מאבדים את שיפוטם ותחושתם, הם רואים חזיונות שהשטן משדר להם..."

כמו עם הפיוטה במקסיקו, הכנסיה הקתולית הסיתה גם נגד קקטוס הסן פדרו: "זה הוא הצמח שאיתו השטן מרמה את האינדיאנים... הם משתמשים בו בעבודת האלילים שלהם, כדי לשמוע את השקרים והאמונות התפלות שלהם... אלה ששותים מאבדים את ההכרה ונראים כאילו מתים; ואפילו נראה שכמה מהם מתו בגלל שהמוח נתקף בקור גדול. מעוותים בידי המשקה, האינדיאנים חולמים על אינספור שטויות חסרות היגיון ומאמינים להם כאילו היו אמת..."

השימוש המודרני בסן פדרו בקרב עמי החוף של פרו ובאנדים של פרו ובוליביה, ננגע בהשפעת הנצרות- השפעה ניכרת היא השם הניתן לצמח, מקורו כנראה באמונה הנוצרית כי פטרוס הקדוש(סאן פדרו) מחזיק במפתחות לגן עדן. אך התשקיף הכולל על השימוש בטקס מונחה-ירח מעיד כי ישנו עירוב של יסודות אליליים ונוצריים.

בימינו משתמשים צאציאהם של האינדיאנים בקקטוס לריפוי מחלות, אלכוהוליזם, מחלות נפש, ניבוי העתיד, התרת כישוף אהבה, ביטול כל מיני כישופים והבטחת הצלחה וקידום אישי. הקקטוס הוא רק צמח אחד אבל מרכזי מתוך מגוון של צמחים "קסומים" הידועים בשימוש בידי השמאנים האוספים אותם בבית גידולם הטבעי, בהרי האנדים הגבוהים ליד אגמים המקודשים לתרבותם.

ללגונות ההן, השמאנים מגיעים פעם בשנה כדי להיטהר ולבקר ישויות מיוחדות, מומחים בכישוף ו"בעלים" של צמחים אלוהיים שיש להם יכולת להעיר עם סאן פדרו כוחות מטאפיזיים ורוחניים. אפילו החולים מאמצים עצמם בשארית כוחותיהם ועולים לרגל למקומות קדושים ומבודדים אלו. מאמינים כי העולים לרגל עוברים שינוי צורה בלגונות וכי הצמחים, ביחוד סאן פדרו ממקומות אלו מכילים תכונות יוצאות מן הכלל לריפוי מחלות וכישוף.

השמאנים מזהים ארבעה "סוגים" של הקקטוס, נבדלים בידי מספר צלעותיהם: אלה בעלי ארבע צלעות נדירים ונחשבים להכי עוצמתיים ובעלי כוחות על טבעיים מיוחדים, הוא מסמל את "ארבע הרוחות" ו"ארבע הדרכים".

"קקטוסים עם ארבע צלעות... נחשבים נדירים וברי מזל גדול... לבעלי יכולות מיוחדות כי הם מקבילים ל'ארבע הרוחות' ו'ארבע הדרכים'. כוחות על טבעיים מתאחדים עם הנקודות הרשאיות..." -דגלאס שרון.

הקקטוס מוכר באזור החופי הצפוני של פרו בשם סאן פדרו, באזור ההררי האנדי הוא נקרא וואצ'ומה ובבוליביה אצ'ומה; המושג הבוליביאני chumarse ("להשתכר") מקורו מאותה מילה. אגוואקולה וגיגאנטון הם כינוייו באקוואדור.

חתיכות הקקטוס הנמכרות בתדירות בשווקים המקומיים נפרסות פרוסות פרוסות כמו לחם ומבושלות עד שבע שעות במים רותחים. לאחר שתיית הסאן פדרו, לעיתים קרובות בעזרת עשבי מרפא נוספים, ישויות מתחילות לדבר אל השמאן ומפעילות את "כוחו הפנימי". סאן פדרו יכול להיצרך לבד אבל לעיתים קרובות צמחים נוספים המבושלים בנפרד מתווספים למשקה הנקרא קימורה. בין הצמחים שמוסיפים נמצא הקקטוס האנדי Neoramondia macrostibas, זן של amaranthaceous Iresine, ה euphorbiaceous Pedilanthus tithymaloides, ו Isotoma longiflora מ Campanulaceae. כל הצמחים האלה חוץ מ Iresine, מכילים חומרים פעילים. ל Iresine יש שם בריפוי "שיגעון". Brugmansia aurea ו B. sanguinea, שני צמחים הזייתיים בפני עצמם מוספים לעיתים תדירות למשקה.

רק בשנים האחרונות הסאן פדרו זוהה. במחקרים כימיים ופסיכיאטריים מוקדמים בפרו, הקקטוס זוהה בטעות כ Opuntia cylindria. רק לאחרונה מחקרים הראו את הערך הגדול של הצמחים הנוספים למשקה, מחקרים שדורשים עוד עבודה. לעיתים השמאן מוסיף מרכיבים נוספים; עצמות מתים כתושות ואפר קבורה הם מרכיב שכיח להבטחת יעילות המשקה. תאורו של משתתף בטקס: "סאן פדרו הוא הזרז המפעיל את כל הכוחות הפועלים בטקס הריפוי, בעיקר אחראי הוא לחזיונות ולכוחות הנבואיים של השמאן היכול להשתלט על אישיותו של אדם אחר. אבל קסמו של הסאן פדרו הוא הרבה מעבר לריפוי ונבואה, כי מאמינים שהוא שומר על בתים כמו כלב שמירה, שריקתו היא מחרידה וצורמת ומבריחה פולשים באימה".

השפעותיו העיקריות של Trichocereus pachanoi מתוארות על ידי שמאן: "...התרופה בהתחלה גורמת ל... נמנום או מצב חלומי והרגשה של עייפות... סחרחורת קלה... ואז 'חזיון' אדיר, התבהרות של כל החושים... זה גורם לאובדן תחושה קל בגוף ולאחר מכן לשלווה. ואז מגיע ניתוק, מעין כוח חזותי... מופעל על ידי כל החושים... כולל החוש השישי, החוש הטלפתי המעביר את האדם מעל הזמן והחומר... כמו סוג של ניתוק המחשבה ומעברה למימד מרוחק".

במהלך הטקס המשתתפים "משוחררים מהחומרי" ולוקחים חלק במעוף בעולם קוסמי. אלה היו כנראה השמאנים אלו שהשתמשו בקקטוס הסאן פדרו בתאורו של פקיד ספרדי בקוזקו, פרו במאה החמש עשרה: "בין האינדיאנים, היה סוג נוסף של קוסמים, שקיבלו מעמד של מכשפים בידי האינקה. הם הופכים עצמם לכל צורה שהיא ועוברים מרחקים גדולים באוויר בזמן קצר; והם רואים מה שקורה, הם מדברים עם השטן שעונה להם באבנים מיוחדות או בדברים אחרים שהם מכבדים..." מעוף מכושף זה עדיין מאפיין בולט גם בטקס סאן פדרו מודרני: "סאן פדרו הוא עזר לאדם היוצר רוח נעימה יותר הניתנת לשליטה בעזרתו... אדם משוגר מעל הזמן, חומר ומרחק במהירות, יעילות ובטיחות..."

השמאן לעיתים צורך את הקקטוס לבדו או נותן אותו רק למטופל, או ששניהם צורכים אותו. מטרת טקס הריפוי השמאני היא לגרום למטופל "לפרוח" במהלך הטקס שמתנהל בלילה, לגרום לתודעתו הפנימית "להיפתח כמו פרח", כמו פרח ה Trichocereus שפורח בלילה. מטופלים לפעמים נינוחים ורגועים, לפעמים פוצחים בריקוד או אפילו זורקים עצמם ומתפתלים על האדמה. כמו עם צמחים הזייתיים רבים, זהו צמח הניתן בידי האלים לאדם על מנת לעזור לו לחוות התעלות של החושים- ניתוק הנשמה מהגוף- "באופן מאד פשוט ועדין, במיידיות". ההתעלות הזו היא מתכונת למעוף הקסום הגורם לאדם לתחושת מדיטציה ואיזון בין הקיום החומרי לבין הכוחות המטאפיזיים- המופעלת באמצעות מגע ישיר עם צמח האלים.